ביטקוין ביזנס

אתם יודעים מה זה כרטיס חיוב (Debit Card)? סיכוי טוב שלא. זה כרטיס פלסטיק מאוד פופולרי בעולם שמקבלים מהבנק ומשלמים איתו בחנויות. אם זה מזכיר לכם את כרטיס האשראי שלכם, זה רק מפני שהוא בדיוק אותו הדבר חוץ מהעובדה שהוא לא מתיימר לתת לכם הלוואה כל פעם שאתם קונים קפה. עם Debit Card הכסף יורד מחשבון הבנק באופן מיידי והעסק שמקבל אותו מזוכה במקום ומשלם עמלה זעירה.  ככה זה ברב העולם. למה זה מעניין? כי פה הצליחו המאפיונרים בחברות האשראי, שבישראל הם גם הבנקים, לקחת פרוטקשן של אחוז וחצי עד שלושה אחוזים מכל עסק. במדינות תרבותיות כרטיסי אשראי כשמם כן הם, משמשים לאשראי, דוחים ופורסים תשלומים. בישראל מכריחים אותנו לקחת הלוואה על כל מסטיק, ואת ה"ריבית", בתרגיל שיווקי מזהיר, לוקחים מהעסק, שבתורו מגלגל אותה חזרה עלינו. ואגב, זו אפילו לא באמת הלוואה – העסק, שוב, להבדיל מעסקים בעולם שמקבלים כרטיסי חיוב ומזוכים מיידית, מקבל את התשלום מחברות האשראי פעם בחודש או מקסימום פעמיים. הקפה והמסטיק מתייקרים בהתאם, גם למשלמים במזומן.

איך קורה שחברות האשראי, שהן, אגב, רק חוליה אחת, ואפילו לא המרכזית בשרשרת הביזה של הכסף שלנו, ובסה"כ נותנות שירות טכני שעיקרו פלסטיק והזזת ביטים בשרתים שלהן – איך קורה שמהזכות שהן מעניקות לנו להשתמש בכסף שלנו הן עושות מילארדים?

ברשת המצב גרוע בהרבה. לפני כמה שנים היתה לי חברה קטנה שנתנה מספרי טלפון מקומיים לישראלים בחו"ל.  מי שנרשם קיבל בחינם מספר טלפון ישראלי ואת השיחות הנכנסות היינו מעבירים על גבי הרשת לתוכנה שהתקין במחשב. מי שרצה שהשיחות יגיעו לסלולרי שלו בחו"ל (במקום למחשב) היה צריך לקנות קרדיט ולשלם פר דקה לפי מחירון יעדים. לצורך העניין התחברנו עם חברת ברק שמספקת שירותי טרמינציה (היכולת להעביר שיחת טלפון לכל מקום בעולם). את הגבייה באתר עשינו דרך פייפל דרכה ניתן היה לקנות קרדיט של עשרה דולר. כיוון שפייפל גובה ארבעים סנט ועוד שלושה אחוזים מכל עסקה, כשלקוחות קנו קרדיט בעשרה דולר – פייפל לקחה שבעים סנט שהם לא פחות משבעה אחוזים. אני זוכר שנורא רצינו להיות יותר זולים מסקייפ – אבל כשהוספנו שבעה אחוז למחירון של ברק, עוד לפני תוספת הרווח שלנו, כבר היינו יקרים בהרבה. איך שלא הפכתי בעניין לא הצלחתי להבין איך ממחיר העברת שיחה, שמגלם את הכבל בים, את אלפי שעות הפיתוח שלנו, את השירות של ברק, את חברות הטלפוניה איתם התקשרה, הקוים שהן פרסו, האנטנות שהקימו, המשרדים והמשכורות של כולם – איך לכל הרוחות מצליחה פייפל לקחת מכל זה שבעה אחוזים?

 בן מילנה, אמריקאי בן 28 מאיווה, סבל מבעיה דומה, רק שלהבדיל ממני, במקום להפוך בדבר הוא הפך את הדבר. לבן היתה חברה לייצור רמקולים שמכרה את מוצריה ישירות ברשת.  הוא מספר איך נהייה אובססיבי בנסיונותיו להקטין את חלקן של חברות האשראי בעסק שלו, חלק שהגיע ל-55,000 דולר בשנה. בן הקים את הסטראפ www.dwolla.com שירות חדשני לתשלום ברשת. למה חדשני? כי במקום לקחת 40 סנט ועוד שלושה אחוזים מכל עסקה שעוברת דרכה, dwolla לוקחת 25 סנט וזהו. גם על 5000 דולר. Dwolla לוהטת, קרנות הון סיכון עומדות אצלה בתור להשקעה ובשנה הקרובה יעברו דרכה 350 מיליון דולר. איך סטראט-אפ של שמונה עובדים מפאקינג איווה עושה כזאת מהפכה? נורא פשוט – הם הוציאו את חברות האשראי מהמשחק וכדי להעביר אליהם כסף עושים העברה בנקאית.

`

 הצלחתי לכתוב שלוש פסקאות בלי להגיד ביטקוין. המהפכה של Dwolla היא כלום לעומת מה שביטקוין הולך לעשות לכרטיסי האשראי ולחברות כמו פייפל, גם בגלל העמלות. ביטקוין, כמו שכתבתי בפוסט המהפכה, מוציא מהמשחק לא רק את חברות האשראי אלא גם את הבנקים ולא רק את הבנקים אלא גם את השולטים והמדפיסים של הכסף – הביזה האמיתית היא בשיטה ולא בעמלה כזו או אחרת. אבל פה זה לא פוסט המהפכה, פה מדברים ביזנס. וביטקוין מהבחינה הזו הוא הרבה יותר מקונטרה לחברות האשראי – בואו נראה מה עושה ביטקוין בשביל עסקים ולקוחותיהם.

אז קודם כל (כמעט) ואין עמלות, בטח שלא ביחס למה שקיים ומקובל כרגע. וכמו שראינו, המילה עמלה, אפרורית, פקידותית ותמימה ככל שתהיה, מקפלת בתוכה שותפות מלאה בכל מה שזז.

 שנית, אין ביטולי עסקאות, במקומם יש אבטחת מידע. ביטולי עסקאות הם מכה לכל עסק ברשת, ועסקת ביטקוין מטבעה אינה ניתנת לביטול ע"י צד שלישי, פשוט כי אין כזה. זה מה שהופך את ביטקוין למטבע המועדף על האקרים אבל זה גם מה שיחסל אותם אם נגזור את כרטיסי האשראי ונעבור לשלם רק באמצעותו.

ניתן היה לצפות שחברות האשראי, שמרוויחות מיליונים מעמלות, יספקו לפחות שירות מאובטח והגיוני. במקום זה הן מספקות מספר שאנחנו נאלצים למסור יחד עם שמנו המלא ולפעמים גם תעודת הזהות בכל תחנת דלק ובכל אתר אינטרנט נידח. הפרטים שאנחנו מוסרים הם כל מה שצריך מי שקיבל אותם כדי לצאת לקניות בשמנו. לא צריך להיות קריפטוגרף גדול כדי להבין כמה הדבר מגוחך – דמיינו שכל מי שקיבל את כתובת הדוא"ל שלכם או שמכם בפייסבוק יכול היה להיכנס לכם לחשבון. ככה בדיוק עובדים כרטיסי אשראי. ואכן, קורה לא פעם שטיפוס לא חיובי שם ידו על פרטי כרטיס האשראי שלנו. זה יכול להיות מלצר, עובד בחברת אינטרנט, האקר סעודי מרושע (או ישראלי אדיוט שמתרגל פטריוטיות ע"י נקמה באזרחים סעודים תמימים).

הדבר הבא שקורה הוא עסקה בשמנו ולאחר מכן, אם שמנו לב לחיוב (ואני, למשל, בטוח לא אשים לב), ביטול העסקה. לרוב אחרי שהסחורה, פיזית או דיגיטלית, כבר מזמן אצל הגנב. אם חשבתם שעכשיו אולי תשתמש חברת האשראי במיליונים שלה כדי לספוג את ההפסד ולפצות את החנויות על ההונאה הפשוטה כל כך שממש אינה אשמתם, טעות בידכם. ברב המקרים, ביחוד כשמדובר בחנוית ברשת, חברת האשראי לוקחת את הכסף בחזרה בלי הרבה שאלות והחנות נשארת עם הזין ביד. האמת שלא היא זו שנשארת, היא פשוט מגלמת את ההפסדים ומעדכנת מחירים. מי שמשלם בסוף על מחדלי האבטחה הוא כרגיל הצרכן הישר. עם ביטקוין אין דבר כזה – פרטי התשלום שעוברים לא מאפשרים לחנות בשום אופן לעשות שימוש נוסף בכספו של הקונה. אם לכאורה נראה שחוסר היכולת לבטל עסקאות נותן יתרון לחנות על חשבון הקונה, בפועל רובם המכריע של ביטולי העסקאות נובע, כאמור, מהונאה, מה גם שאין פה באמת סימטריה – בעוד שעסק לרב מתחזק זהות ויש לו אינטרס לבנות אמון ולשמור על שמו הטוב (ועל כן להמנע מהונאה), לקוח (או גנב) מזדמן לא מוטרד מכך.

 שלישית, פרטיות. נושא הפרטיות ברשת עולה למודעות יותר ויותר. כשזה מגיע לכסף, במובנים מסויימים אולי המקום החשוב ביותר, האופציה לפרטיות לא קיימת – אי אפשר לשלם באנונימיות. גם אם אי אפשר להשתמש בפרטים שמסרתי לצורך גניבת הכסף שלי, למה לעזאזל אתר שמוכר לי ספר בשם "עשר דרכים בדוקות לחיסול פטריות במפשעה" חייב לקבל את שמי המלא ותעודת הזהות שלי? אני מכיר את מנהל אבטחת המידע שם? תחליפו ספר בהכרויות, בפורנו, בתרומות לאגודות ומפלגות ובעצם בכל דבר. הדבר נכון גם מהכיוון השני – לפעמים מקבל הכסף הוא זה שרוצה לשמור על פרטיות. דוגמא מפורסמת הוא שוק הסמים Silk Road, אבל גם ויקיליקס הגיעה למצב בו יכלה לקבל תרומות רק בביטקוין. עמותות שמאל בארץ אולי יתקלו בקרוב במצב דומה, וכשמקבל הכסף הוא אדם פרטי (כמו בסעיף הבא) אז בכלל לא חסרות דוגמאות.

 רביעית, תשלומים זעירים (micro payments). אם אתם לא אפל או גוגל, אין לכם שום דרך הגיונית לגבות סכום של דולר אחד ברשת. שלא לדבר על עשרה סנט. לכאורה בעיה זניחה, למעשה חסם גדול להרבה מודלים עסקיים. הבעיה נובעת כמובן מעניין העמלות, שמכילות, בנוסף לאחוזים, גם מרכיב קבוע של עשרות סנטים לעסקה. ביטקוין פותר את העניין בשני מובנים – היכולת לשלוח מעט כסף והיכולת לשלוח אותו לכל אחד (גם אם לא פתח חברה והקים מערכת סליקה). במקום תיאוריה אני אתן אתן מספר דוגמאות: מוזיקאים שרוצים למכור טרק בדולר (ולא לתת שלושים אחוז ל-itunes), מפתחים שימכרו אפליקציות או ישלבו בהן תשלום תלוי פעולה (in-app purchases), בלוגרים שבעזרת אפליקציה פשוטה יוכלו לקבל עשרה סנטים לפוסט מקורא שנרשם לשירות, חשפנים שמופיעים מול מצלמת הרשת שלהם, משחקי מחשב שמוכרים גרזני קסם וטבעות כישוף, אתרי שאלות שמשלמים למשתמשים על תשובות, בטח הבנתם את הנקודה.

 זה לא הכל. בפוסט הבא, או אולי בזה שאחריו, נדבר על עוד מאפיינים של ביטקוין וההזדמניות שגלומות בהם:

השקיפות – ביטקוין ,שמזוהה יותר מכל עם אנונימיות, הוא למעשה המטבע השקוף בעולם ולא רק מהבחינה של כמה כסף חדש יודפס ומי יקבל אותו – כל אחד יכול לבדוק כמה מטבעות נמצאים בכל רגע בכל חשבון ולראות איך הם עוברים בין החשבונות. לשקיפות מלאה בניהול כסף יש אין ספור יישומים עסקיים וחברתיים.

יכולת הניהול (אני עוד מחפש לזה שם יותר טוב) – כל אחד, או לפחות כל מתכנת או יזם, יכול לפתח אפליקצייה שמנהלת ומזיזה כסף – פריווליגיה שהיתה שמורה עד עכשיו רק לבנקים ולחברות ענק.

שכחתי משהו? אשמח לשמוע. הרעיונות היפים באמת ישלבו יותר מיתרון אחד מהרשימה. אני בטוח שפה, בסטרטאפ ניישן, הפעמונים כבר מצלצלים…